תחום הצילום הפרטי בכלל וצילום הריון בפרט כבר מזמן לא מה שהיה וכשאני חושבת על זה, טוב שכך!
במהלך העשור האחרון מאז שפייסבוק איכשהו התברג והפך להיות חלק מרכזי בחיי החברה שלנו, אנחנו במסע תיעודי, כזה שחושף את הקשרים שלנו, הבילויים שלנו, המשפחה שלנו ואפילו האוכל שהכנו לכבוד שבת.
מיותר לציין שמהרגע שבו נולדים לנו ילדים אנחנו עסוקים במלאכת תיעוד קפדנית בין אם זה בידי צלם מקצועי או מצלמות הניידים שברשותנו.
את לאון וחופית הכרתי לפני שנה וחצי בסטודיו, הם הגיעו כדי לתעד את ההריון הראשון שלהם.
הצילומים זרמו וכך גם נושאי השיחה ובשלב מסויים מצאנו את עצמנו צוחקים יותר מאשר מצלמים ומצטלמים, אבל ככה זה כשהכימיה עובדת שעות נוספות
נפרדתי מהם בסוף הצילומים בחוסר חשק של ממש אבל לשמחתי לא נאלצתי להתגעגע יותר מידי.
חודש וחצי אחרי צילומי ההריון נפגשנו שוב בסטודיו, לאון, חופית מינוס בטן, פלוס, תינוק קטן ומדהים ביופיו.
החודשים עברו העונות התחלפו ועברה לה שנה שבה הקפדתי לעקוב אחרי פרסומי הפייסבוק שלהם ולהציץ בתיעוד הפרטי שלהם לשנה הראשונה של פאר, בנם הבכור.
כשלאון התקשר ובישר לי שהם נזקקים לשירותי פעם נוספת מצאתי את עצמי צוהלת למשמע הבשורה המשמחת, המשפחה שוב גדלה.
החלטנו ביחד שהפעם ללא כל צל של ספק ננסה ליצור תיעוד חדש, שונה וייחודי.
את צילומי ההריון הפעם עשינו בחוץ ולא בסטודיו בגישה טבעית ומשוחררת, סוג של דוקומנטריות משפחתית ובמקום צילומי ניו בורן קלאסיים אך מאוד מבויימים בסטודיו החלטנו לא רק לצאת מהקופסא אלא גם לשבור אותה לגמרי.
וכך קרה שביום השחרור שלהם מבית החולים מאיר הצטרפתי גם אני אל המשפחה והמבקרים וליוויתי את בתם החדשה והמתוקה בפעם הראשונה מבית החולים אל ביתה החדש.
נכנסתי אל לב ליבו של יום מרגש, מסעיר וגם מעט מתוח בחיי משפחה צעירה ומתרחבת ואהבתי כל רגע!!
והתוצאה יצאה בהתאם לשלל התחושות שרק משפחה שהתחדשה בנפש נוספת יכולה להבין.
במהלך העשור האחרון מאז שפייסבוק איכשהו התברג והפך להיות חלק מרכזי בחיי החברה שלנו, אנחנו במסע תיעודי, כזה שחושף את הקשרים שלנו, הבילויים שלנו, המשפחה שלנו ואפילו האוכל שהכנו לכבוד שבת.
מיותר לציין שמהרגע שבו נולדים לנו ילדים אנחנו עסוקים במלאכת תיעוד קפדנית בין אם זה בידי צלם מקצועי או מצלמות הניידים שברשותנו.
את לאון וחופית הכרתי לפני שנה וחצי בסטודיו, הם הגיעו כדי לתעד את ההריון הראשון שלהם.
הצילומים זרמו וכך גם נושאי השיחה ובשלב מסויים מצאנו את עצמנו צוחקים יותר מאשר מצלמים ומצטלמים, אבל ככה זה כשהכימיה עובדת שעות נוספות
נפרדתי מהם בסוף הצילומים בחוסר חשק של ממש אבל לשמחתי לא נאלצתי להתגעגע יותר מידי.
חודש וחצי אחרי צילומי ההריון נפגשנו שוב בסטודיו, לאון, חופית מינוס בטן, פלוס, תינוק קטן ומדהים ביופיו.
החודשים עברו העונות התחלפו ועברה לה שנה שבה הקפדתי לעקוב אחרי פרסומי הפייסבוק שלהם ולהציץ בתיעוד הפרטי שלהם לשנה הראשונה של פאר, בנם הבכור.
כשלאון התקשר ובישר לי שהם נזקקים לשירותי פעם נוספת מצאתי את עצמי צוהלת למשמע הבשורה המשמחת, המשפחה שוב גדלה.
החלטנו ביחד שהפעם ללא כל צל של ספק ננסה ליצור תיעוד חדש, שונה וייחודי.
את צילומי ההריון הפעם עשינו בחוץ ולא בסטודיו בגישה טבעית ומשוחררת, סוג של דוקומנטריות משפחתית ובמקום צילומי ניו בורן קלאסיים אך מאוד מבויימים בסטודיו החלטנו לא רק לצאת מהקופסא אלא גם לשבור אותה לגמרי.
וכך קרה שביום השחרור שלהם מבית החולים מאיר הצטרפתי גם אני אל המשפחה והמבקרים וליוויתי את בתם החדשה והמתוקה בפעם הראשונה מבית החולים אל ביתה החדש.
נכנסתי אל לב ליבו של יום מרגש, מסעיר וגם מעט מתוח בחיי משפחה צעירה ומתרחבת ואהבתי כל רגע!!
והתוצאה יצאה בהתאם לשלל התחושות שרק משפחה שהתחדשה בנפש נוספת יכולה להבין.
