התחלתי לצלם בסוף שנות ההתבגרות שלי, אבל זה לא היה הצילום עצמו שריגש אותי אלא ההמתנה הזו בת חצי השעה לפיתוח התמונות…לגלות "מה יצא" כמו שאומרים..
עם השנים הגיעו המצלמות הדיגיטליות ואת הראשונה שלי קיבלתי מסבא שלי. (האמת היא שגם את השניה והשלישית..)
וזהו.. ברגע אחד נגמרה ההמתנה, הציפייה.. הכל הפך להיות ידוע מראש ומוצג מייד בגב המצלמה.
את הריגוש שאבד לי חיפשתי במקומות אחרים, זה התחיל משאילת שאלות, איך
בתמונה הזו הרקע כל כך מטושטש אבל המצולם כל כך ברור? איך בתמונה ההיא
הצליחו לצלם את הבחורה עם הגב לשמש ועדין לשמר את הבהירות והפרטים בפנים
שלה? איך צילמו את התמונה הזו בחדר חשוך אבל הפלאש לא שרף את פני המצולמים
אלא התפזר באופן רך ושווה בין כל חלקי החדר?
כל שאלה כזו הובילה אותי למסע לימוד חדש ומעניין ובכך ליקטתי לי אט אט את כל "סודות" הצלמים.התאמנתי והתנסתי… שעות..!
צילמתי פרחים וחתולים, ספסלי רחוב ומכוניות שנוסעות בשעות הערב.. צילמתי את עצמי, צילמתי את החבר האהוב שלי שלימים הפך לבעלי..
עד אותו רגע משנה חיים, הרגע שבו חברה טובה ביקשה שאצלם את ההריון שלה.נפגשנו בשדרות רוטשילד בתל אביב, היא, אני ומצלמת האולימפוס דמויית ה-SLR שהייתה לי בזמנו, ישבנו בבנידיקט לארוחת בוקר ותיכננו בקפידה את רשימת המקומות בהם נצלם אותה.
טיילנו לנו להנאתנו בשדרה, צילמנו כמה פריימים פה ושם והמשכנו לשוק הכרמל.
שם צילמתי אותה, נשית, רכה, מרשימה והריונית לחלוטין (שבוע 37..!!) בינות לדוכנים ולהמולת השוק.
כשחזרתי הביתה צצו המון שאלות.. איך אני יכולה להפוך תמונה לשחור לבן? איך
אני יכולה לשנות את צבעוניות התמונה, איך אני יכולה לשדרג את התמונות היפות
האלו ולהפוך אותן למדהימות וייחודיות רק לה…?
כאן החל המסע שלי לגילוי המופלא של תוכנות עריכת התמונות ובעצם.. כאן נולדה צלמת,באותו יום בשוק הכרמל בתל אביב בינות לדוכנים…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה