עיצוב נולד

במשך עשור מאז סיום הלימודים בתיכון, חיפשתי את הדרך שלי ואת הייעוד שלי בכל מה שקשור בקריירה.
בגיל 21 רציתי להיות פסיכולוגית ובאמת בגיל 22 התחלתי ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה.
שמתי לב שלאנשים היה קל להיפתח אלי, לדבר איתי ולהיחשף באופן מלא.
בהרבה מהנסיעות הארוכות מכפר סבא לתל אביב האנשים שהיו יושבים לידי ברכבת היו פותחים איתי בשיחה עירנית על עצמם, על המשפחה שלהם, על הדילמות המלוות אותם ביום-יום ועל החלומות שלהם..
45 דקות בהן הם מדברים ואני מקשיבה, מהנהנת וסופגת.. והרי לכם שעת טיפול סטנדרטית (למה מטפלים קוראים לסשן טיפולי של 45 דקות שעת טיפול??)
יסלחו לי כל הפסיכולוגים ואנשי הרוח למיניהם אבל בשלב מסוים מאסתי בפרויד וחבר מרעיו והשיחות הטיפוליות במהלך הנסיעות פשוט גרמו לי להבין כמה אין בי את תעצומות הנפש הדרושות כדי להיות מטפלת..
הפתרון היה פשוט אבל קשה.. הפסקתי את הלימודים וכל פעם שנסעתי בתחבורה ציבורית לכל מקום שהוא - הרכבתי אוזניות והאזנתי למוזיקה.
עברה עוד שנה של מחשבה וחיפוש כיוון כללי.. ועוד שנה ובמהלך השנים האלו שיניתי סטאטוס והפכתי לרעייה ולאם.
אחרי הלידה של איתי שבה הבנתי וגיליתי כמה המין הנשי הוא מדהים וחזק, רציתי להיות דולה, זה נראה לי פשוט מדהים, לתמוך, לעזור ולחזק נשים ברגעים שהכי מעצבים אותן בחיים - תקופת ההריון ומהלך הלידה.
עד היום אני קצת נצבטת מתחושת החמצה שלא הלכתי בכיוון הזה אבל לצערי התפקיד הזה דורש זמינות מלאה וכאמא היה לי חשוב להיות קודם בבית..
הגיע זמני לבחור מתנה ללידה.. הדילמה היתה קשה.. האם לקנות עדשה נוספת או לבחור דווקא בקורס העשרה או לימודים.
בחרתי ללכת וללמוד גרפיקה.
חשבתי לעצמי שזה מושלם עבורי, בכל שנותי הצעירות ציירתי, צילמתי, ופרקתי את תסכולי בכל אמצעי אומנותי ו-ויזואלי שקיים...
זו היתה גם אומנות בעיני וגם הזדמנות עסקית להיכנס לתחום הגרפיקה.
הלימודים עצמם היו מאוד מעניינים וחווייתיים, תוכנות העיצוב היו מרתקות, המפגשים החברתיים מספר פעמים בשבוע בזמן חופשת הלידה היו כחבל הצלה עבור ה"ענבר החברתית" שקצת נרדמה בים ערימות החיתולים והבקבוקים המעוקרים,
אבל המעוף והחדשנות שלי היו..... נגיד את זה ככה - ממש לא היו!!
בשלב מסוים מצאתי את עצמי יוצרת עיצובים המשלבים בתוכם תמונות שצילמתי (בזמנו כתחביב)
כשהגיע הזמן לעצב פרוייקט סיום בחרתי לעצב בין יתר הדברים גם אריזת דיסק וכמובן שהכנסתי לתוכו יותר צילומים ופחות גרפיקה.
הפרוייקט היה הצלחה בעיני המורה שלי אבל היא השאירה לי הערה שהיום נתפסת בעיני כ"הארה" -
"הבחירה לכל אורך הסמסטר להשתמש בצילומים לא ברורה לי, הגרפיקה מפנה את מקומה לאט לאט לעבודות הצילום שלך, אולי שווה לשקול הסבה לצילום?" היא דאגה להוסיף גם סמיילי...
ושם נזרע זרע קטן.. שקט מאוד, שלקח לו שנה וחצי לנבוט.
היום אני כבר משקה אותו בתדירות וצופה בו בזמן שהוא גדל וצומח וממלא אותי בתחושת סיפוק מדהימה.
כל כולי וכל בחירותי מתנקזות כאן, במקצוע המוזר הזה שבחרתי לי כצלמת הריון..
הפסיכולוגיה מסייעת לי לגרום למצולמים שלי לתחושת ביטחון ופתיחות, ליצירת חיבור אמיתי ולהבין יותר טוב אותם ואת הצרכים האישיים שלהם.
הגרפיקה הביאה אותי למקום מאוד חזק בכל מה שקשור לעיבודי תמונה וכמובן ליצירת חומרים שיווקיים עבור העסק שלי.
והאומנות שנמצאת בלב שלי כבר שנים רבות היא שדוחפת אותי קדימה, תמיד לגדול ולהתפתח ולמצוא דברים חדשים ומעניינים לשלב בצילום שלי...

הנה התהליך הקריאייטיבי של הכנת האינפוגרפיקה הראשונה שלי,
חשבתי רבות על השפה העיצובית האחידה לשני המסמכים, על בחירת הצבע ועל התוכן שמוכנס לתוכם.
התהליך קודם כל מתחיל בלב, הוא עולה לעיבוד שכלתני בראש ופורץ החוצה על הנייר (כן, כן, נייר!!)
ומשם הדרך אל המחשב כבר ברורה...
מקווה שתאהבו!

בקרו אותי באתר שלי - http://www.grushkain.com

מזמינה אתכם להצטרף אלי גם לעמוד הפייסבוק שלי ולהמשיך לעקוב אחרי רעיונות צילום והשראות בעתיד:
http://www.facebook.com/inbar.photo