משבת לשבת כוחנו יפחת

איפה השבתות העצלות האלו? שבתות של יקיצה טבעית בשעה 12:00, טיול קצר למקרר ובחזרה למיטה..
הימים בהם היינו עובדים קשה כל השבוע ויודעים שבסוף השבוע ננוח באמת.
כשאיתי נולד צחקנו על העולם, "זה יהיה קשה" אמרתם, "החיים משתנים לבלי היכר" אמרתם...
אבל החיים שלנו לא ממש השתנו.. כל עוד החדר היה חשוך דיו ואנחנו היינו מספיק שקטים - איתי ישן..
אז הקרבנו את השעה 12:00 בצהריים לטובת 10:00 בבוקר.. לא נורא - זה לגמרי שווה את זה!!

ואז הוא גדל... וגם עמית נולדה והיום אנחנו מתעוררים ב-07:00 במה שנדמה כיקיצה הכי לא טבעית שיכולה להיות - ילד בן שלוש שקופץ עלינו עד שאנחנו קמים.
זה מתחיל מנהמה או מדחיפה קלה של מרפק למותן, אבל ככה, בשפתינו האילמת ללא המילים מתקבל ההחלטה ביני לבין רן מי קם ראשון, מחליף חיתולים, מכין בקבוקים ומרתיח מים לקפה.
אני מודה שהחום שובר אותנו ובשבתות שאנחנו לא מתארחים אצל הסבים והסבתות אנחנו פשוט נשארים במזגן.
בשבת האחרונה בילינו בכפר סבא אצל ההורים שלי ולקראת ערב יצאנו לטייל ולצייר עם גירים.
עשינו טיול בסביבה, עשיתי לאיתי היכרות עם נוף ילדותי, בית הספר היסודי בו למדתי, הרחובות בהם שיחקנו בקלאס וגומי וביער אוסישקין (שהיום מדובר בקושי בחורשה עזובה)

הנה קצת תמונות מהשבתות "העצלות" שלנו.

בקרו אותי באתר שלי - http://www.grushkain.com

מזמינה אתכם להצטרף אלי גם לעמוד הפייסבוק שלי ולהמשיך לעקוב אחרי רעיונות צילום והשראות בעתיד:
http://www.facebook.com/inbar.photo