מצלאמא -מיומנה של צלמת הריון: רגעים של הערצה עצמית

לפני שלושה חודשים הגיע מכתב מהצבא.
במכתב היה כתוב שבמשך חודש ימים, ממאי ועד יוני, החיים שלי עומדים להיות קשים!!
(או במילים של הצו של רן - עליך להתפקד מתאריך X עד תאריך Y.)

במשך כל שלושת החודשים האלה הצו הזה היה כמו שעון עצר ענק שיושב לי מעל הראש וסופר את הדקות לאחור בהנאה שטנית.
לבסוף.. היום הזה הגיע.. נפרדתי ממנו בפתח הבית בעצב רב.
הוא חשב שזה בגלל שאני אתגעגע.. אני חשבתי איך ומה אני הולכת לעשות עם שני ילדים קטנים מתחת לגיל 3 לבד בבית??
עכשיו בואו נבהיר דבר אחד... אני אמא ממש סבבה, אוהבת, מחבקת, מפנקת, מחנכת, דואגת, מזינה ומחממת..
אבל כל אחד בנפרד... עד עכשיו (7 חודשים אחרי שילדתי את עמית) לא ממש הבנתי את התפעול של שניים על אחד.
היום הראשון היה מזוויע! היום השני.. סיוט!
לעמית ויתרתי על אמבטיה וביטלתי את מחשבות הביקורת הקשות על עצמי בטענה שהיא מריחה די טוב, איתי נכנס למיטה רק ב-9 בלילה, קמנו בבוקר ב8- במקום ב-7, איתי הגיע לגן באיחור של 10 דקות למפגש הבוקר והכלים... טוב לא אבייש את עצמי עוד.. התביישתי כבר מספיק.

אבל פתאום.. ביום השלישי קרה משהו.. משהו העיר את עקרת הבית העמלה שבי ומאז השתנו חיי (טוב לא באמת.. אבל קצת)
פתאום הילדים מקולחים ובמיטות ב-8 בערב אחרי ארוחה מזינה, הכיור ריק ונקי, הכביסה עם הריח החלומי תלויה לייבוש והרצפה שטופה עד כדי ברק.
התפנקתי ב-9 בערב עם כוס קפה ותחושת ניצחון מול המחשב והתחלתי לערוך תמונות של המצולמים האחרונים שלי.
ומאז הימים ממשיכים ככה..
אז אני מצדיעה לצה"ל (תנו את הכבוד..) ומודה להם שהשאילו זמנית את גלגלי העזר שלי (הידועים גם בשם רן) כדי שאני אוכל לסוע קצת לבד!

הנה מעט מהחוויות של אמא אחת עייפה, מצלמה אחת מוכנה ושני ילדים מתוקים ומאושרים.
נ.ב רן חוזר עוד יומיים יייישששששש!!!!