את לולי אני מכירה מהתיכון.
לא למדנו ביחד.. היא היתה ידידה קרובה של החבר ה"ראשון" שלי, מיותר לציין שלא ממש הסתדרנו...
אני חושבת שהמונח העדכני ליחסים שלנו דאז הוא "פרנמיז" (רק בלי הקידומת של הפרינד...)
כעבור שנים של נתק, נפגשנו במקום העבודה.. רצה הגורל שאני אהיה החונכת שלה והיא תהיה החניכה שלי.
זו היתה אהבה ממבט שני!
היא היתה ילדה נוסטלגית, מבריקה מאין כמוה עם אהבה לאומנות ולחופש ואני התאהבתי כולי.. ילדה שלימדה אותי להעריך מחדש את שירי הביטלס (עליהם גדלתי ולאחר מכן גם זנחתי) לימדה אותי שיש צעירות שיודעות לבשל (תפיסה מוזרה בעיני עד היום) ובעיקר לימדה אותי לצחוק, לצחוק חזק, מהבטן, עד שכואב!
אנחנו מלוות אחת את השנייה כבר עשור... (מזל טוב אחותי!)
מה לא עברנו ביחד.. אהבות, אכזבות, שברונות לב (היו כמה קשים גם אצלה וגם אצלי) חתונות, לידות והחלטות משנות חיים...
הכרנו בתקופה שאני רציתי להיות שחקנית והיא רצתה להיות בלשנית (באמת, אני לא צוחקת..)
אחר כך אני רציתי להיות פסיכולוגית והיא רצתה להיות מורה, באיזה שלב בדרך אני רציתי להיות מורה והיא רצתה להיות צורפת ובסוף בסוף השתקענו כל אחת באהבה האמיתית שלה - אני צלמת והיא קונדיטורית.
לכן גם נפגשנו אתמול באישון לילה.. כדי ליצור עבורה צילומי תדמית יחודיים.
השכבתי את הילדים לישון, סידרתי את הסטודיו, בחנתי תאורה, הוצאתי רקעים והכנתי את המצלמה...
לולי לא כל כך רצתה לבוא, העייפות של סוף השבת, הכיף של מוצ"ש בבית, אבל אני התעקשתי.
"תארזי מערוך, קערה ואת הז'אקטים של רושפלד!!" (אני די בטוחה שזה לא השם הנכון לזה אבל מבחינתי זה ז'אקט של רושפלד..) "ובלי פרצופים!" ובזה סיימתי את הדיון.
אני חושבת שצילמנו שעתיים.. ההתחלה היתה קצת קשה.. לקח לנו זמן להתחיל להיכנס לרצף של עשייה אבל כשהיא לבסוף השתחררה.. איך אומרים.. היא "נתנה עבודה"!!
מבטיחה בפוסט הבא שיהיה קשור ללולי להציג גם תמונות של אוכל.. בינתיים אתם מוזמנים לעקוב אחרי היצירות שלה בעמוד הפייסבוק שלה-
https://www.facebook.com/pages/Bake-Cake-%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1/388065751299095
מזמינה אתכם להצטרף אלי גם לעמוד הפייסבוק שלי ולהמשיך לעקוב אחרי רעיונות צילום והשראות בעתיד:
http://www.facebook.com/inbar.photo
לא למדנו ביחד.. היא היתה ידידה קרובה של החבר ה"ראשון" שלי, מיותר לציין שלא ממש הסתדרנו...
אני חושבת שהמונח העדכני ליחסים שלנו דאז הוא "פרנמיז" (רק בלי הקידומת של הפרינד...)
כעבור שנים של נתק, נפגשנו במקום העבודה.. רצה הגורל שאני אהיה החונכת שלה והיא תהיה החניכה שלי.
זו היתה אהבה ממבט שני!
היא היתה ילדה נוסטלגית, מבריקה מאין כמוה עם אהבה לאומנות ולחופש ואני התאהבתי כולי.. ילדה שלימדה אותי להעריך מחדש את שירי הביטלס (עליהם גדלתי ולאחר מכן גם זנחתי) לימדה אותי שיש צעירות שיודעות לבשל (תפיסה מוזרה בעיני עד היום) ובעיקר לימדה אותי לצחוק, לצחוק חזק, מהבטן, עד שכואב!
אנחנו מלוות אחת את השנייה כבר עשור... (מזל טוב אחותי!)
מה לא עברנו ביחד.. אהבות, אכזבות, שברונות לב (היו כמה קשים גם אצלה וגם אצלי) חתונות, לידות והחלטות משנות חיים...
הכרנו בתקופה שאני רציתי להיות שחקנית והיא רצתה להיות בלשנית (באמת, אני לא צוחקת..)
אחר כך אני רציתי להיות פסיכולוגית והיא רצתה להיות מורה, באיזה שלב בדרך אני רציתי להיות מורה והיא רצתה להיות צורפת ובסוף בסוף השתקענו כל אחת באהבה האמיתית שלה - אני צלמת והיא קונדיטורית.
לכן גם נפגשנו אתמול באישון לילה.. כדי ליצור עבורה צילומי תדמית יחודיים.
השכבתי את הילדים לישון, סידרתי את הסטודיו, בחנתי תאורה, הוצאתי רקעים והכנתי את המצלמה...
לולי לא כל כך רצתה לבוא, העייפות של סוף השבת, הכיף של מוצ"ש בבית, אבל אני התעקשתי.
"תארזי מערוך, קערה ואת הז'אקטים של רושפלד!!" (אני די בטוחה שזה לא השם הנכון לזה אבל מבחינתי זה ז'אקט של רושפלד..) "ובלי פרצופים!" ובזה סיימתי את הדיון.
אני חושבת שצילמנו שעתיים.. ההתחלה היתה קצת קשה.. לקח לנו זמן להתחיל להיכנס לרצף של עשייה אבל כשהיא לבסוף השתחררה.. איך אומרים.. היא "נתנה עבודה"!!
מבטיחה בפוסט הבא שיהיה קשור ללולי להציג גם תמונות של אוכל.. בינתיים אתם מוזמנים לעקוב אחרי היצירות שלה בעמוד הפייסבוק שלה-
https://www.facebook.com/pages/Bake-Cake-%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1/388065751299095
מזמינה אתכם להצטרף אלי גם לעמוד הפייסבוק שלי ולהמשיך לעקוב אחרי רעיונות צילום והשראות בעתיד:
http://www.facebook.com/inbar.photo
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה